בומצית? …מה זה?
ברשימת ההתחלות שלי (מי אמר שכל ההתחלות קשות? אבל היום לא אתווכח על כך), בחרתי להסב באחד מבתי הקפה בשדירות הגעתון בנהריה, לארוחת בוקר של סתם יום של חול.
שלא כבימי שישי אינני מכירה את יושבי בתי הקפה בסתם יום באמצע השבוע. כך ישבנו לנו יעקב ואני והסתכלנו סביב. ליד אחד השולחנות ישבו שלוש סבתות, דומות זו לזו, עם נערה צעירה. כנראה נכדה (או נינה ) של אחת מהן. כשסיימו את הארוחה הן נפרדו זו מזו בנשיקות וחיבוקים. אולי חגגו יום הולדת לנערה או אולי לאחת הסבתות?
בשולחן הסמוך ישבה אישה כבת גילי, עם בחור צעיר ונאה. מעניין הקשר בינהם.אולי קשרי עבודה? אולי נפגשו לסגור עסקת נדל”ן כלשהי? עד ששמעתי את הבחור קורא לה: אמא ! (האם זה מבטל את ההשערות הקודמות?)
בינתיים ניגש המלצר עם תפריט ארוחות הבוקר (שאינן מתחרות זו בזו ברמת המקוריות). בעודי מתלבטת באיזו ארוחה לבחור מבין אחיותיה, צדה עיני פריט באחת מהן: “בומצית טחינה“. בומצית - מה זה?… נזכרתי בעוגה נפלאה- גיבניצה- שאכלנו לפני שנים על שפת אגם בלאד בסלובניה היפה. עוגה מדהימה הבנויה שכבות של פרג, תפוחים, גבינה, אגוזים ועוד כל מיני…. חשבתי לעצמי: אם גיבניצה היא עוגה - קל וחומר בומצית טחינה !
בינתיים נכנסו וחלפו לידנו שתי נשים צעירות והתיישבו מאחורינו ופטפטו להן. יעקב זיהה אחת מהן כעובדת לשעבר במפעל שניהל. תוך כדי שהוא מקמט את זכרונו לנקוב בשמה, סיפר שבאחד הימים ניגשה אליו אותה בחורה, והתלוננה על עובדת אחרת שכינתה אותה בכינוי הנוראי : זונה ! כששאל אותה יעקב: “ומה את אמרת לה?”, ענתה לו: “אמרתי לה שאת שוכבת עם ערבים” (יש לשער שהשימוש היה במונח מדוייק יותר). מכל מקום יש להניח ששתיהן צדקו למעט אי דיוקים קלים.
בלי לחשוב פעמיים אמרתי ליעקב:”כנראה שקוראים לה ענבל (שם ספרותי)” .
“נכון מאוד”, אמר יעקב. ” איך ניחשת?” ואני עניתי: “איך חשבת לקרוא לה אחרת?”
בינתיים הוגשה הארוחה. חיפשתי את הבומצית, ולא מצאתי . קראתי למלצר ושאלתי: “איפה הבומצית?”
הוא הצביע באופן כללי על המגש. כשביקשתי אותו להיות מדוייק יותר, אמר: “בומצית זה הכלי שמסביב לטחינה”.
הכלי שקיבלנו דומה לדלי שבתצלום:
הגעתי הביתה והבומצית לא נתנה לי מנוח. פתחתי את כל המילונים שיש לנו ולא מצאתי זכר למילה או לכלי. לא נחה דעתי עד שקיבלתי בתשובה לשאלתי מייל מהאקדמיה ללשון העברית בנוסח הבא:
לגב’ פנינה מטס שלום וברכה,
המילה בומצית משמשת לפעמים במסעדות במשמע ‘קערה קטנה’, ואכן קשה לעמוד על מקורה. אין כל רע מילים קערית ופנכה (או פִּנְכִּית), ולא מובן מדוע חיפש הציבור מילה חדשה. ייתכן שמקור המילה בומצית בטעות, שמא התכוונו לגזור גומצית (גֻּמְצִית) מלשון גומץ, שעניינו דבר מה שקוע… זאת אינה אלא השערה שלי.
בברכה,
ד”ר קרן דובנוב
המזכירות המדעית האקדמיה ללשון העברית
וכל המוסיף - גורע !
שני, 26 בינואר 2009 בשעה 3:33
פנינה, הצחקת אותי עד מאוד!
שאלה: למה “מייל”? - מי שאומר בומצית חייב איזה מילה יותר ייצוגית לדעתי עבור פנכת הטחינה שלו!!!
שני, 26 בינואר 2009 בשעה 4:07
פנינייה (על משקל בומצית), פשוט נהדר,
אני מחכה בכיליון עיניים לנכדה או גור חתולים, כעת אני יודע מה אקרא להם (תלוי מי יגיע קודם).
יופי של פוסט, אני מסכים אתך שבומצית מחייבת התייחסות מעמיקה ויסודית, שלא כמו גומצית שהיא מילה קמצנית ביסודה ולכן לא ראויי להתייחסות כלל וכלל.
יהודה
שלישי, 27 בינואר 2009 בשעה 10:19
הי סימה
תודה ושמחה שהצלחתי להצחיק אותך
שבת, 31 בינואר 2009 בשעה 7:32
הי יהודה
לא להאמין איך המילה החדשה הזו, מבחינתי, נכנסה בקלות רבה כל כך ללכסיקון המשפחתי שלנו
פנינה