אורבים לי ברשת
אני חשה בצירופי מקרים שאורבים לי ברשת.
הקריאה היא מעשה אינטימי ביני לבין עצמי ואיך זה שמישהו, מאי שם, עוקב אחרי ודוחף לי ספר מסוים ומחבר אותי בקשרים שונים ומשונים.
זה כחדשיים מונח על השידה ליד מיטתי ספרו של חיים סבתו: בואי הרוח ורק כעת התפניתי אליו אחרי שסיימתי את הכחול מאת מרי מקאלם. (את חוויית הקריאה ביטאתי כאן)
ככל שהתקדמתי בקריאה הבנתי שהמחבר, חיים סבתו, שהוא יליד מצריים, המספר את חוויותיו כנער במעברה בירושלים, מספר בעצם את סיפורו של פרקש שהוא יליד הונגריה.
אמרתי לעצמי: מעניין? בעוד כשבועיים אני אמורה לנסוע ל”טיול שרשים” בהונגריה אשר יכלול גם את מחוז היידו. בעודי קוראת אודות פרקש, מתברר לי שאותו פרקש בסיפור הוא יליד מחוז היידו (מהעיר היידובסרמן) וכנער נשלח לעבוד כשוליה במאפיה בעיר ביהרנג’יבאיום. (דוברי ההונגרית יהגו זאת מבלי לשבור את השיניים).
בינתיים ,ממשיכה לקרא ומתכתבת עם לביא מסימניה אחרי שקרא את הפוסט האחרון שכתבתי : יולישקה שלי. כתגובה לפוסט שלי הוא שולח אלי את היומן של סבתא שלו, שגם היא( !) ילידת הונגריה ממחוז היידו.
פשוט מאוד, לא כן? ובכל זאת….האם מישהו מוכן להסביר מה קורה כאן?
שני, 27 באפריל 2009 בשעה 12:35
אהה!
עולם קטן, נכון?
הנה קראי כאן: http://www.notes.co.il/yigal/17630.asp
כל טוב
שני, 27 באפריל 2009 בשעה 12:59
תודה יגאל
השכלתי מהמאמר המעניין
מכירה את החיים ברשת ולמרות זאת
ממשיכה להתפעל בכל פעם מחדש
פנינה
שישי, 01 במאי 2009 בשעה 12:08
בעקבות היומן של סבתי יצא לי לשלוח קצת זרועות תמנון ולגשש.
בעקבות שם משפחתה של אמה, הגעתי אל בחור שאני מכיר בצורה שטחית כבר שנים.
הוא אמר לי ‘חבל שלא באת כשאבי היה בחיים, הוא בטח יכול היה לענות’, והמשיך לספר איך רוב שרידי הדור הזה התעטף בדום שתיקה לאחר האובדן שחוו מידי עמי אירופה.
הדימוי שלי הוא של תמונה מורכבת אך מוסדרת המצויירת על הלוח, ולפתע באה יד שחורה ומוחקת את מרבית התמונה.
אנחנו יושבים כל אחד על קצה של שריד של קו, ומנסים לשער את מסלול המפואר. מדי פעם פוגשים באחדים שגם הקו שלהם עבר באותו המסלול ויכולים רק לדמיין איזו יצירה ואיזה חיבור היה בינינו אילו הציור היה עדיין על הלוח.
לביא
שישי, 01 במאי 2009 בשעה 8:51
לביא,
אתה ממש צודק ואני מזדהה עם דבריך
פנינה
רביעי, 13 במאי 2009 בשעה 3:53
פנינה יקרה
שמרתי את מה שסימה פרסמה והגעתי סוף סוף
לפתוח ולהגיב. זה מעניין ביותר, אבל איך אומרים - שום דבר לא מקרי!
עוקבת אחריך לראות במה את מתעסקת ונהנית אולי פעם אצטרף אליך
כרגע עדיין עסוקה מדי
רוני
רביעי, 13 במאי 2009 בשעה 6:14
הי רוני
בטוח שתצטרפי אלי
מחכה לך
פנינה
שני, 25 במאי 2009 בשעה 2:30
זה מאד מעניין מה שכתבת - וגם אני מרגישה לפעמים שספר מסויים פשוט דיבר אלי במיוחד.
למשל בספר ‘הזדמנות למשהו טוב’ היו שם כמה נקודות שנשקו לחיים שלי והייתי פשוט המומה מהתיארוך - כאילו הספר חיכה לי - והיה בזה משהו מוזר אך גם נפלא בעיני
שני, 25 במאי 2009 בשעה 7:20
תודה שרה
כנראה שהדברים לא מקריים, כי אנחנו כקוראים מתחברים אישית אל ה”סיפורים”.